<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן של"ח</h1>
<h2>דף ו.</h2>
איכ' דאמ' אמר רבא בהמת ארנונא פטורה מן הבכורה אע"ג דמצי מסלק ליה. עיסת ארנונא חייבת בחלה ואע"ג דלא מצי מסלק (לה) [ליה] מאי טעמא האי אית ליה קלא והא לית ליה קלא. וקשיא לן לפי הך לישנא במאי מוקי רבא הך ברייתא דמייתי לה בסמוך (במתני') דקתני דבהמת ארנונא חייבת בבכורה. דמה שמתרץ רבינו (בפירושין) בפירושו דלפי זה הלשון נאמר דחייב בבכורה דקתני קאי אעיסת ארנונא אינו כלום. דהא בהדיא מתני בתוספתא בריש (פרקין) פרק תניינא דבכורות וקתני בהמת ארנונא חייבת בבכורה. ואיכא דגרסי הכי אמר רבא בהמת ארנונא חייבת בבכורה אע"ג דלא מצי מסלק ליה עיסת ארנונא פטורה מן החלה אע"ג דמצי מסלק ליה מאי טעמא האי אית ליה קלא והא לית ליה קלא. ומפרשי הכי בהמה אית לה קלא והכל יודעין שיש לו בהמה ואינן יודעין שיש חלק לגוי ויאמרו שפוטר בהמותיו מן הבכורה ועיסה לית ליה קלא. והשיב הרב שגירסת הקונטר' ישרה היא. ומה שהקשה מן הברייתא ותירץ בעיסה תניא אינה ראיה. דאף לדברי רבינו שמואל חולקת הברייתא על התלמוד שלנו דקתני בהדיא גבי בכור בהמת ארנונא חייבת וקתני נמי גבי חלה [תוספתא חלה פ"א ה"ג] עיסת ארנונא חייבת מפני שהיא באחריותו עד שימסור. והרב הראה לי בתוספת'. והאי דלא מקשי בסיפא והתניא חייבת כדמקשי ברישא היינו טעמא משום דתלמוד הקשה ברישא מהבריתא דקתני עיסת ארנונא חייבת. והיה סבור המקשה היא הדין נמי לבהמת ארנונא. ותירץ הכי נמי לבהמה אבל ההוא במצי מסלק ליה כדברי הברייתא דעיסה. ובריתא דבהמה לא שמיעא ליה ולא הקשה ממנה.
